החלטה בתיק דנ"פ 7527/03

           עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעורו של העותר על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, ואושרה הרשעתו של העותר בעבירות שונות שעניינן פגיעה בכבוד בית-המשפט ובכבוד מקצוע עריכת הדין. העונש שהוטל על העותר בבית-הדין הארצי - ואושר על-ידי בית-המשפט העליון - כלל ארבע שנות השעיה ממקצוע עריכת הדין, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

           העותר הועמד לדין משמעתי בשל מכתב אזהרה שכתב לראש ההוצאה לפועל, אשר טיפל בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגד העותר. במכתב זה - ואף במכתב נוסף ששלח בעקבותיו - האשים העותר במילים בוטות את לשכת ההוצאה לפועל ואת העומד בראשה בנקיטת מדיניות מפלה לטובת זוכים ולרעת חייבים, והודיע לראש ההוצאה לפועל כי "לא נותר לי אלא להזהיר אותך כי בכל נזק אשר ייגרם לי בתיק זה, אתה תשלם אותו מכיסך הפרטי". בית-הדין המשמעתי המחוזי הרשיע פה-אחד את העותר - אשר בחר שלא להתייצב לדיון בפניו - בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו, ברוב דעות, ארבע שנות השעיה, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל. שני הצדדים ערערו על פסק-הדין לבית-הדין הארצי. העותר השיג על הרשעתו ועל חומרת העונש, ואילו הוועד המחוזי הקובל השיג על קולת העונש, בבקשו כי העותר "יושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין, אם לא לצמיתות, הרי שלפחות לתקופה של 10 שנים תמימות". בית-הדין הארצי דחה את ערעורו של העותר וקיבל בחלקו את ערעור הוועד המחוזי, תוך העמדת עונש ההשעיה בפועל על שלוש שנים תחת שנתיים. העותר ערער לבית-המשפט העליון וערעורו, כאמור, נדחה.

           בעתירתו לדיון נוסף טוען העותר כי בפסק-הדין "שב וקבע כב' בית המשפט הלכות המגבילות את חופש הביטוי של עורך-הדין, החורגות באופן ניכר ממבחני המידתיות, וכן קבע הלכות חדשות אשר יוצרות מצבים קשים ביותר, אשר מי ישורם, ואשר חורגים הרבה מעבר לדיני המשמעת של עורכי-הדין". כן מפרט העותר באריכות שורה של "חידושים" ו"קשיים", שלדעתו עולים מפסק-הדין ומצדיקים עריכתו של דיון נוסף.

           עיינתי עיין היטב בעתירה ובנספחיה. מרבית טענותיו של העותר הן טענות סרק שאינן ראויות להתייחסות, או שהן טענות ערעור מובהקות אשר אין מקומן בעתירה לדיון נוסף. הטענה היחידה אליה רואה אני להידרש היא זו הנוגעת לחומרת העונש שהוטל על העותר. טענת העותר היא, כי השעייתו בפועל ממקצועו למשך שלוש שנים בשל הדברים שכתב הינה חסרת פרופורציה, מנוגדת לחוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש בה משום התוויית מדיניות שיפוטית מחמירה ביחס למקרים דומים בעתיד, באופן העולה כדי יצירת הלכה. הנני נכון להסכים, כי העונש שנגזר על העותר איננו קל. עם זאת אין בידי לקבל, כי יש להטלתו השלכות כלליות החורגות מעניינו הפרטי של העותר. מפסק-דינו של בית-הדין הארצי עולה, כי בקביעת עונשו של העותר יוחס משקל רב להרשעות הקודמות הרבות בעבירות משמעת שנזקפו לחובת העותר בשלושים השנים האחרונות. מן הפירוט עולה, כי רבות מהרשעותיו של העותר היו בעבירות הנוגעות לפגיעה בכבוד בית-המשפט ובכבוד המקצוע, וכן למעשים ולמחדלים אשר הכשילו את בית-המשפט במילוי תפקידו ואף הביאו בעקיפין לפגיעה בלקוחותיו של העותר. בית-הדין ציין בגזר-דינו כי -

למן תקופת התמחותו של המערער הוא פונה אל הגורמים השונים הפועלים במערכת המשפט - פרקליטים מפרקליטות המדינה, שופטים לכל דרגותיהם, ובמקרה הנדון מדובר בראש ההוצאה לפועל - באופן מעליב, פוגעני ומכפיש בדרגה חמורה ביותר, תוך שהוא מתעלם בהפגנתיות ובעקביות מחובתו לנהוג, ולו יחס מינימלי, של כבוד לבית המשפט, ומחובתו לשמור על כבוד מקצוע עריכת הדין. ...

העונשים הקלים שהוטלו על המערער במשך השנים לא היה בהם כדי להרתיע אותו מלהמשיך בדרך זו, גם לאחר שהובהר לו, חזור והבהר, כי דרכו אינה מקובלת ואינה הולמת  את המקצוע. ... מגוון העונשים הגדול שהוטל על המערער הצביע על מורת רוחם של כל בתי הדין המשמעתיים וכל בתי המשפט שעסקו בו. למרות זאת המערער בחר לחזור לסורו ...

           דברים ברוח זו נכתבו גם על-ידי בית-המשפט העליון:

המערער אינו פנים חדשות בהליכים המשמעתיים של לשכת עורכי הדין. בפסק דינו מנה בית הדין הארצי 10 הרשעות קודמות של המערער, שפסקי הדין בגינן הם חלוטים, וביניהן הרשעה בעקבות דברים בוטים שהטיח בשופט בית המשפט המחוזי ..., ודברים שכוונו נגד בתי המשפט לתעבורה ... בעקבות אותן הרשעות נגזרו למערער עונשי נזיפה, קנס, השעיה בפועל מחברותו בלשכה, והשעיה על-תנאי. אך הרשעות אלו אינן היחידות, הואיל והמערער הורשע בעבירות נוספות אותן נמנע בית הדין הארצי מלזקוף לחובתו הואיל וטרם הסתיימו בהם הליכי הערעור.

המערער נושא אפוא על גבו נטל כבד, והוא כזה לא רק משום מספרן הגדול של ההרשעות, אלא בעיקר עקב העובדה כי מדובר בהתנהגות עקבית הנמשכת שנים, ללמדך כי הוא לא למד דבר מההליכים אשר היו מנת חלקו, ולא שינן את לקחם.

           הנה כי כן, בקביעת העונש המשמעתי שהוטל על העותר התחשב בית-הדין הארצי - ובעקבותיו גם בית-המשפט העליון - לא רק בחומרתן של עבירות המשמעת האחרונות שעליהן הועמד לדין, אלא גם בעברו המשמעתי הלקוי-במיוחד של העותר ובהפרותיו החוזרות ונשנות, שאת לקחן - כך מסתבר - לא למד עד כה. למותר לציין כי שיקול זה של "סדרתיות" ההפרות הינו שיקול ענישה לגיטימי, מוכר וחשוב. בנסיבות אלו - ומבלי שאנקוט עמדה בדבר העונש הראוי לעבירות בהן הורשע העותר הפעם - ברי כי פסק-הדין נשוא העתירה מבוסס כל כולו על מאפייניו המיוחדים של העותר, ואין לראותו כקובע הלכה בדבר מדיניות הענישה הראויה במקרים אחרים של פגיעה בכבוד המקצוע ובכבוד בית-המשפט. ממילא, אין הצדקה לקיים בו דיון נוסף.

           העתירה נדחית. בכך מתייתרת בקשתו של העותר לעיכוב ביצועו של פסק-הדין.

           ניתנה היום, ז' באלול תשס"ג (4.9.03).

                                                                                                          ש ו פ ט

 _________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: